זה דווקא התחיל בתור סיפור שנאה אהבה. הם עבדו יחד בהייטק,

היא הייתה ראש הצוות והוא של הפיתוח, היא לא אהבה שהוא מביא לצהריים דג מלוח.

היא בכלל בתוך תוכה עשתה איתו תחרות על הישגים,

היא לא חשבה שהיא מתוגמלת מספיק כמו הגברים בחברה ואז היא קראה לו לשיחה- כי הוא היה גם סוג של משאבי אנוש, הזדמנות לתת לו כמו שצריך בראש….

מפה לשם היו שיחות אומללות, לא אהבה ולא מילים טובות. עד שיום אחד במכון כושר היא לא האמינה למראה עיניה, לבחור החנון הזה היה קעקוע, אז היא חייכה,  תשאלו מדוע?

כי הקעקוע שלו והקעקוע שלה היו בדיוק אותו דבר, משפט שפעם הוא אמר ואם זה לא סימן משמיים, אז באמת שתו מים. כי הכול זה מלמעלה וככה הם הרגישו ומאז הם בלתי נפרדים ועכשיו יש ברוך השם חופה וקידושין.