קליפ גיבוש לצוות מורים – איך משנים אווירה בבית הספר עם מצלמה ואוזניות?

כן, זה באמת משנה – קליפ גיבוש מעולה יכול לעשות מה שפגישות צוות לא מצליחות

לא פעם אני שומע ממנהלים: "אנחנו מנסים לגבש את הצוות, עשינו ערב קריוקי, הבאנו סדנת צחוק, ועדיין…" נראה שזה לא מחלחל לרוח בצוות. ואז מגיע הרעיון: בואו נעשה קליפ. לא עוד הרקדה או שיחה עם יועצת ארגונית שמחזיקה פלקטים, אלא משהו חי, דינמי, מלא בקול, תנועה וצחוק – ומעל הכול, משהו שהצוות יראה אחר-כך וירגיש גאה.

ב"אולפני Goldsongs", אנחנו מתמחים בהפקות מוזיקה ווידאו, אבל דווקא קליפים לצוותי מורים תופסים בשנים האחרונות מקום מיוחד בלב שלי. למה? כי הם מוכיחים שוב ושוב שהדרך הכי אפקטיבית להביא גיבוש היא בדיוק לא במקום שבו מצפים לו.

למה דווקא קליפ? ולמה זה עובד כל כך טוב עם צוותי ההוראה?

• זה לא הרצאה – אף אחד לא נותן ציונים, אין מי ש"נכשל" או "מצטיין". כולם פשוט עושים יחד משהו שהוא חוץ-שגרתי, ומתוך זה נוצר קשר.
• כולם שווים – המורה למתמטיקה משחקת דמות בקצב מוגזם בקליפ ראפ, והמורה לאנגלית עם פאסון פתאום מתחרעת עם גיטרה אווירית.
• הצחוק – כשאנשים רואים אחת את השני מצחיקים, מזייפים, מחייכים, נחשפת אנושיות אמיתית.
• והכי חשוב – מתקבלת מזכרת מדהימה, צבעונית, מרגשת ומגוחכת בו זמנית.

מה באמת קורה כשצוות שלם נכנס לאולפן?

כן, יש לא מעט לחץ. מורים רגילים להיות בצד המלמד, לא בצד המצולם. הרגע הזה, כשהם שומעים את עצמם דרך אוזניות ופתאום מתבקשים לשיר, לזוז, לזייף בגאווה – הוא רגע מבלבל. פה בדיוק אנחנו נכנסים לתמונה.

אנחנו באולפני Goldsongs יודעים לקחת צוות מורים הכי מגוון בארץ – מחנכת לביולוגיה, סגן מנהל עם כריזמה של גיר – ולבנות איתם הרכב מוזיקלי חד-פעמי. משלב כתיבת הטקסטים (מעובדים מהחיים בבית הספר), דרך בחירת פלייבק, כניסה לאולפן ההקלטות, צילומי הקליפ, תוספות גרפיות וסיום עם קליפ ערוך ומקצועי – כזה שמשלב גם הומור, גם פאן, וגם… קצת בושות.

מה קורה מאחורי הקלעים? שלב אחרי שלב

1. בוחרים שיר מוכר – ומשנים לו את המילים

בדרך כלל נבחר שיר שכולם מכירים ואוהבים (לפעמים עם רמיזות מפתיעות), ואז משכתבים את המילים כדי שיתאימו לצוות. הדגש הוא על הומור פנימי, רגעים משותפים, קצת ציניות עצמית, ומשפטים שמישהו מהצוות צעק פעם בטעות בכיתה א' וכולם זוכרים.

2. מחלקים תפקידים – שירה? משחק? רקדנים? כל אחד מוצא משהו

לא כולם אוהבים להיות בפרונט, וזה בסדר גמור. חלק שרים, חלק משחקים, אחרים עושים פרצופים או תנועות רקע מגוחכות. זה לא משנה – העיקר שכולם לוקחים חלק.

3. הקלטות – האולפן הופך לחממה של איבוד עכבות

כאן הכיף באמת מתחיל. חלק מהצוות נכנס אחד-אחד, חלק בזוגות. אנחנו מנתבים כל מורה למה שמתאים לקול שלו, לטון הדיבור, לדמות שיצר לעצמו. ואיזה פלא – דווקא זו שאמרה "אין סיכוי שאני שרה" – פתאום עושה את הקטע הכי מצחיק בקליפ.

4. צילומים – המצלמה אוהבת אתכם, גם אם לא ביקשתם

אנחנו יוצאים לצלם בכיתות, במסדרונות, עם איפור או בלי, עם אביזרים. כל בית ספר הוא סט צילום מדהים. במיוחד כשהמנהל "נאלץ" להיות רקדן ברייקדאנס, והמורה למדעים לובש גלימה של הארי פוטר ומדבר בראפ.

5. עריכה + אפקטים = וואו אחד גדול

אנחנו עורכים את הצילומים למשהו שנראה כמו קליפ מושקע של סופרסטארס. מוסיפים כתוביות בסטייל MTV, גרפיקה מצחיקה, ממים פנימיים של הצוות וקטעים שמראים את מאחורי הקלעים לצחוק האמיתי.

רגע, ומה הופך את זה ל"הפקה גיבושית" אמיתית?

העניין הוא לא רק לצאת עם קליפ מגניב, אלא עם חוויה. במהלך ההפקה הקולקטיבית הזו קורה הרבה יותר מלצלם: אנשים שוברי שגרה, נזכרים למה הם בחרו להיות מורים, מוצאים שפה חדשה אחד עם השני שלא כוללת רק "תורנויות כיבוד קבלת שבת", ופתאום שוב מתאהבים בעבודה שלהם – ובעצמם.

שאלות ותשובות: כל מה שרצית לדעת על קליפים לצוות מורים ולא העזת לשאול

• האם צריך לדעת לשיר?
  ממש ממש לא. זה חלק מהכיף. יש פלאי אוטו-טיונינג וגזרות מוסיקליות מושלמות לכל זיוף.
• כמה זמן זה לוקח?
  לרוב מדובר ביום אחד של הקלטות, ועוד יום של צילומים – פלוס תהליך מקדים של תיאום וסיעור מוחות.
• מה לגבי מורים ביישנים?
  הם אלו שגונבים את ההצגה בסוף, תאמינו לנו.
• אפשר לשלב תלמידים?
  תלוי בכם. יש בזה המון חן, אבל אז זה כבר עובר מקליפ גיבוש לצוות ל"פרויקט קהילתי" – שזה אחלה, אבל פונה למטרה אחרת.
• ומה אם אנחנו לא מוכנים לראות את עצמנו בטלוויזיה?
  אין בעיה. הקליפ יכול להישאר פרטי, לשימוש בצוות בלבד – ואנחנו גם מתחשבים ברמות החשיפה שכל אחד מוכן להן.

3 סיפורים מהשטח שרק קליפ היה יכול להציף

1. המורה למתמטיקה הפכה לראפרית משוגעת

בבית ספר בדרום, מורה שבקושי הרימה את הראש מחוברות התלמידים – לקחה את השורה "אין לכם שבר, יש לכם סיכוי" וראפדה אותה כאילו היא ביונסה. כל הצוות הריע, והיא הייתה המומה. "לא ידעתי שזה אני", לחשה. וכולם ענו – "גם אנחנו לא ידענו."

2. המנהל שפשט חליפה ולבש תחפושת חד קרן

אין כמו לראות את זה מול המצלמה. במיוחד כשהוא דוהר על קורקינט במסדרון, תוך כדי צילום רחף. דקה אחרי שצילמנו הוא צעק: "אני צריך להספיק לוועדת משמעת". כפיים.

3. המורה לספרות שכתבה מילים שגרמו לכל הצוות לבכות ולצחוק באותו רגע

עם פזמון כמו "אם נישבר – נרים את הילד. אם נעשה טעות – נלמד ממנה ביחד", הקליפ הקטן ההוא קיבל תוך 24 שעות 6,000 צפיות בקבוצת הווטסאפ של בית הספר. שמעו, זה סרטון שכנראה עוד יוקרן במסיבת סוף השנה, בשנת 2043.

אז מה השורה התחתונה? למה זה הרבה יותר מעוד הפקה?

כשאני מסתכל בסוף יום צילום על הצוות, אני רואה אנשים עם עיניים נוצצות. הם שוכחים לרגע שהם "מערכת חינוך", וחוזרים להיות פשוט אנשים. שרים, משתטים, מביעים את עצמם. ובינינו? אם אפשר לעשות את זה עם קצת פאן, והרבה מוזיקה – אז למה לא?

ב"אולפני Goldsongs" אנחנו מאמינים שכל בית ספר צריך קליפ אחד לפחות. כזה שישבור את הקרח, יאיר את האנשים מחדש, ויאפשר להם לצחוק אחד עם השני – לא רק בצוותא, אלא באמת.

ובואו נודה בזה, בסוף – זה הרבה יותר טוב מכל ערב מצגת עם בורקסים.